החלטה בתיק ת"א 46695-10-10

רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית

לפניי בקשה לדחייתה על הסף של תובענה כספית אשר הוגשה ביום 24.10.10 מחמת התיישנות.

עניינה של התובענה הינה קבלת תגמולי ביטוח בגין נזק שנגרם לרכבה של המשיבה ולמעלון נכים שהותקן בו בעקבות שריפה שארעה. המבקשת - מבטחת הרכב שילמה אמנם למשיבה בגין ארוע זה, אולם המשיבה תובעת הפרש נטען שעיקרו שווי המעלון שבגינו לא פוצתה כלל.

לטענת המבקשת, הארוע הביטוחי ארע ביום 13.07.04 שהינו המועד בו נולדה עילת התביעה בעוד התביעה הוגשה אך ביום 24.10.10.

המבקשת הפנתה להודאתה של המשיבה במסגרת 12 לכתב התביעה בדבר חלוף תקופת ההתיישנות ממועד הארוע הביטוחי.

המבקשת אף ציינה כי חוות דעת מטעם המשיבה - נספח ג' לכתב התביעה - נערכה כבר ביום 27.03.07 ואף ממועד זה חלפו 3 שנים. מכל מקום, המבקשת מציינת כי אין בידיה מידע בדבר תנאי אחסונו של המעלון ע"י המשיבה מאז הארוע ועד לעריכת חוות הדעת.

המשיבה ציינה במסגרת תגובתה לבקשה כי קיבלה מהמבקשת את מכתב הדחייה בדבר תשלום תגמולי הביטוח ביום 15.04.08 כשבזה נטענה על ידה טענה אחת בלבד שעניינה התיישנות התביעה ממועד קרות הארוע בלבד, זאת מבלי שצויינו טעמים נוספים המבססים את דחיית הדרישה כפי שעושה היא כעת בבקשתה.

טענה זו מצד המשיבה מועלית על רקע הנחיות המפקח על הביטוח מיום 09.12.98 לפיהם מחוייבת חברת הביטוח להביע עמדתה בנוגע לכל עילות התביעה וכן לפרט ולפרש בפני המבוטח את נימוקי הדחייה, שאם לא כן, לא תוכל להעלותן בשלב מאוחר יותר. משכך, ולאור האמור במכתב הדחייה מנועה המבקשת מלהעלות עתה טענה נוספת לענין התיישנות שישנה אף ממועד חוות הדעת.

המשיבה מדגישה כי במועד קרות הארוע שמאי מטעם המבקשת קבע, כי לא נגרם כל נזק למעלון ואך עת התכוונה היא להתקינו התברר לה כי בפועל נגרם למעלון נזק בעת השריפה. משכך, פנתה היא באופן מיידי למבקשת ועידכנה אותה בדבר ממצאי חוות דעת יבואנית המעלון.

המשיבה סבורה, כי ככל שטענת ההתיישנות תישמט, הרי שקיימת הודאת המבטחת בדבר זכותה של המבקשת לקבלת תגמולי ביטוח וכי ומכל מקום, המועד בונגרם למשיבה נזק, קרי - המועד בו השיבה המבקשת במסגרת מכתב הדחייה הוא הוא למעשה המועד בו קמה למשיבה עילת התביעה ומתחיל מרוץ ההתיישנות - עת עומדת בפני התובע אפשרות ממשית להגיש תביעה ולזכות בה.

בתשובתה לתגובה, ציינה המבקשת, כי לא יכלה היא להעלות טענת התיישנות חלופית במכתב הדחייה מיום 15.04.08, כך משבמועד זה טרם נולדה התביעה והמבקשת טרם נחשפה לחוות הדעת. היא מבחינתה העלתה טענותיה בהזדמנות הראשונה וזאת הן במסגרת כתב ההגנה מטעמה והן במסגרת בקשה זו. כן מפנה המבקשת לפסיקה המבהירה את העומד מאחורי מוסד ההתיישנות.

לטענתה ומכל מקום בארוע ביטוחי חלה ההוראה הספציפית הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 לפיה מרוץ ההתיישנות מתחיל בקרות מקרה הביטוח. מכל מקום וממילא תביעה ביטוחית זו התיישנה אף אם תמנה תקופת ההתיישנות ממועד התשלום שנעשה על ידי המשיבה (5.7.05) או ממועד המצאת חוות הדעת על ידה.

דיון

אקדים ואציין - ענין לנו בתביעה שעילתה בחוזה ביטוח ועל כך הדגש.

סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 קובע:

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

עסקינן בתקופת התיישנות ייחודית שהינה קצרה מתקופת ההתיישנות הקבועה ככלל. על הטעם שעמד ביסוד קביעת תקופת התיישנות זו בתביעה לתגמולי ביטוח, עמד בית המשפט בע"א 3812/91 ג'רייס נ' "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מח(3) 441, שם צויין, בין היתר, כי הוראת סעיף 31 הינה נורמה מיוחדת, שתכליתה לקצר את תקופת ההתיישנות בתביעות ביטוח שכן במקרים מסוג זה תקופת התיישנות בת 7 שנים אינה מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם, מחמת הזמן הרב שחלף. עוד מציין בית המשפט, כי מששיקולי המדיניות בקיצור תקופת ההתיישנות בענייני ביטוח מפורשים הם, אין טעם לנסות ולפרש את החוק באופן המאריך את תקופת ההתיישנות.

באשר להגיון העומד מאחורי קיצור תקופת ההתיישנות ולהיותו של מועד קרות מקרה הביטוח משום מועד תחילת מרוץ ההתיישנות ראה האסמכתא המובאת בפסקה 7.2 לתשובת המבקשת מתוך ספרו של פרופ' ידין, חוק חוזה ביטוח, תשמ"א - 1981 פירוש לחוקי החוזים, (בעריכת ג.טדסקי).

אסמכתא רלבנטית נוספת אליה מפנה המבקשת הינה פסק דינו של כב' השופט י.עמית בבר"ע 1711/07 (חיפה) סהר הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עאבד אימן שם מציין הוא מפורשות: